רשומות

ייבוש הביצה

  דיכוי הפשע הערבי צריך להתלוות לאמירה לאומנית במאמר זה אני רוצה לנתח את המניעים לפשיעה ערבית, ולבחון את האפשרויות לדיכויה. הוא נכתב לאור המבצע המשטרתי שהציב לעצמו מטרה לפגוע בפשיעה הערבית, ולחזק את המשילות ואת תחושת הבטחון שירדה פלאים מאז מצבע שומר החומות (פרעות תשפא). מה דוחף אדם לעולם הפשע? ומנגד מה מונע מאדם מלבחור בפשע על פני משלח יד חוקי? לא צריך קרימינולוג, גם שכל ישר יכול להציע כמה תשובות. אני חושב שבהקשר של הערבים בארץ יש לזה כמה צדדים ברורים מאליהם, ממש על קצה המזלג. ראשית, אי אפשר להתעלם מה קיפוח . זו בד"כ אמירה שמזוהה עם הנרטיב השמאלני, אבל אין לזלזל בה. השכלה ירודה מובילה למקצועות ירודים, והאדם ניצב בפני בחירה האם שווה לו בכלל ללכת במסלול הירוק, או שמא עדיף לא לסטות הצידה. כלומר התסכול התעסוקתי וחוסר השוויון עלולים להביא את האדם למצב נפשי שאין לו מניעה לבחור בפשיעה, כי הוא מרגיש שהחברה פגעה בו. חוסר שותפות במדינה . הזדהות לאומית עם המדינה משפיעה גם על בחירה בין טוב לרע. קחו לדוגמא עבודה בשחור, הרבה אנשים שאני מכיר שמבקשים חשבוניות זה לא בגלל הפחד להתפס, אלא מתוך הבנה ...
הוסף רשומת תגובה
המשך לקרוא

נאמנות והיתר עבודה

  את הדעות שלי לגבי המיעוט הערבי בארץ אני אפרוש בכמה פוסטים, והם יובנו בצירוף כולם יחד, וזה אחד מהם: החזון שלי לגבי ערבים בארץ - ואהבת את הגר. אבל כדי שיתאפשר מיעוט מלאום אחד בתוך מדינת לאום אחר, המיעוט צריך להיות נאמן. להבנתי זהו מעמד 'גר תושב'. כדי להיות גר תושב - יש כמה תנאים. אחד מהם הוא לא להתנגד למדינה כמדינת הלאום היהודי. מה אני מצפה? אני מצפה מהם לנהוג כמו שהיהודים נהגו בגולה - לא להתנגד למדינה, אלא לחיות בצילה. הווה אומר - אם ערבי מרים דגל אש"ף או מדינת אויב - ודאי שיש לשלול לו את מעמד הגרות שלו. בזמן המדיה החברתית - זה קל: כל הזדהות עם האויב יכולה להוות עילה לשלילת המעמד. ומה ההשלכה של שלילת מעמד גר תושב? בשלב ראשון שלילת חופש התעסוקה, כלומר מניעת יהודים להעסיק אותו או לקנות מעסק בבעלותו. זו לא שלילת תעסוקה מוחלטת, מכיוון שהוא יוכל לעבוד אצל ערבים. ברור שאני לא מצפה מהמדינה כיום לעשות כן, כי היא דמוקרטית וליברלית מדי. אבל לעתיד לבוא, אני מאמין שהלאומיות שלנו תעלה על נס, עד כדי לגיטימציה במאבק באויבים מבית ומחוץ. בנתיים אני מציע תנועה חברתית בזעיר אנפין. תנועה אזר...
הוסף רשומת תגובה
המשך לקרוא

מפלגה כרצוני

  אני רוצה לתאר איך הייתי רוצה שתהיה המפלגה שתייצג אותי. נכתב באייר תשפ"ב. תיאור קצר של המצב הנוכחי. כרגע יש ואקום. המפד"ל (=הבית היהודי) נעלמה. ימינה לקחו לה את המצביעים ואת האות ב' וחתכו שמאלה. סמוטריץ לקח את האיחוד הלאומי וניכס לעצמו את המותג "הציונות הדתית". לעולם לא נדע באמת איך הוא נהג עם חגית משה, יו"ר הבית היהודי. מימינם בן גביר עם עוצמה יהודית, שרצה על הקול הכהניסטי. רבים מחברי הקרובים, ימניים, דתיים, לא מרגישים בנוח להצביע לאף אחת מהחלופות, ושוקלים להצביע לליכוד. בעיני זה הפסד גדול. מה שהייתי רוצה זה שיבוא מבוגר אחראי, ויקח את סמוטריץ, בן גביר, חגית משה, ואולי חלק מפליטי ימינה, ויושיב אותם על שולחן עגול אחד, ויעילו ויתמזגו למפלגה אחת. בלי שברי מפלגות, בלי ריצ'רץ', בלי שריונים. פריימריז, רבותי, ככה קובעים רשימות. ומי יצביע בפריימריז? כל מי שהתפקד לאחת מהמפלגות האלה. לא מסובך, באמת. ואם זה יעלה למישהו בכסא? שיעלה. המפלגה גדולה וחשובה יותר מכל אחד מפרטיה. אלא שצריך קווי יסוד למפלגה.  א. דתיים. כלומר שולחים את ילדיהם למוסדות ממ"ד וכדומה. ...
הוסף רשומת תגובה
המשך לקרוא

זכרון השואה ודעיכת הלאומיות

 יום השואה תשפב, שומע ניצול שואה קרוב לגיל 90, מספר על ילדותו באושוויץ. תכף הם יגמרו. במשך השנים זכרון השואה הולך ומתעמעם, הולך ודועך. ראה מערכון היהודים באים כאן . דור השורדים, הצלולים בינהם, הקימו את המדינה בעור שיניהם, העיקר לא לחזור לחרפת השואה. הדור השני גדל על ברכיהם וגם הוא שאף למדינת ישראל חזקה. הדור השלישי והרביעי כבר פחות סרוטים. היטלר באופן פרדוקסלי, עשה את מה שהרצל לא הצליח. הוא דחף את עם ישראל לארץ.  בראשית שנות המדינה לא שאלו שאלות. יש אויבים ונלחמים בהם עד חורמה. השאלות התחילו כששכחנו מה האלטנטיבה. רוצה לומר, המוטיבציה הלאומית שלנו, הפטריוטיות שלנו, הציונות, היא תולדה של פחד מהשואה, שלעולם לא עוד. ובנוסף, השואה שימשה גם בתור צידוק מוסרי לקימנו בארץ. haven't the jewish people suffered enough?!  זה היה בשימוש עוד מספינות המעפילים. גם ביבי השתמש בזה בנאום שלו באו"ם ב2015. ככל השואה מתרחקת הטיעון הזה תופס פחות. בעיני, זכרון השואה הוא כמו אשרה שהולכת ונגמרת לנו. ועד שהיא תיגמר עלינו לבסס לעצמו לאומיות חזקה שעומדת בפני עצמה. חזון לאומי שמצדיק את קימנו העיקש פה. ז...
הוסף רשומת תגובה
המשך לקרוא

כח תגובה מיידי

  אם ניקח ברצינות את הסיכון שרבים מערביי ישראל יתקוממו נגדנו בזמן המלחמה הבאה, כמו שכתבתי בפוסט "המלחמה הבאה", ולכל הפחות יסגרו את צירי התנועה הראשיים בארץ בהפגנות אלימות (כמו שאכן קרה בפראות תשפ"א, וכן כמעט בכל סבב עימות); עלינו להיערך בהתאם. עלינו להבין את אופי ההסכנה, ועל פיה לתכנן מענה. להבנתי המרי האזרחי יהיה ספונטני ומבוזר. לא יהיה חמ"ל מרוכז שישלח כוחות. יהיה בכל כפר איזה יוסוף אל באז אחד, שיכריז במסגד לצאת למלחמת קודש נגד האויב הציוני, וללכת לשרוף, לחסום, להפגין ולהשליט טרור, בקרבת מקום. התמודדות היא בכמה חזיתות. ראשית, אף על פי שאנחנו מדינה ריבונית, נאלץ בלית ברירה, להתמודד עם הגל הראשון אד-הוק, ע"י תגובה ספונטנית של יהודים חמושים ולא חמושים, כמו שקרה בפראות תשפ"א. צריך להכניס למודעות שלנו שקו ההגנה הראשון הם אנחנו האזרחים, ולא גופי המדינה, שלא יהיו מסוגלים להגיב  מיידית להתלקחות אלימה מרובת מוקדים. (כמשל כוחות הסדיר שאמורים להחזיק מעמד עד שיגיעו כוחות המילואים) כדי לאפשר את זה, צריך להקל במתן אישורי נשק לאזרחים יהודים, למרות הסיכונים הנלווים של ז...
הוסף רשומת תגובה
המשך לקרוא

דמוקרטיה עם ערבים

  צריך להודות על האמת, לא הצלחנו להעמיד מדינה יהודית ודמוקרטית. לוגית אנחנו במלכוד: מדינת לאום + משטר דמוקרטי + מיעוט אויב = לא הולך ביחד.  על מה נוותר?  רוב עם ישראל לא מוכן לוותר ההגדרה הלאומית, מלבד השמאל הפוסט ציוני. הערבים לא מוכנים להתפשר על השאיפות הלאומיות שלהם. אז מה עשינו עד כה?  ניסינו לחנך את המיעוט הערבי, שיוותר על הלאום שלו. קראנו לו ערבי ישראל, חלמנו על ישראליזציה, שפכנו כספים, המצאנו חלוקה מלאכותית בין ערבי ישראל לבין פלסטינים וחמאס. אבל כל זה לא עזר. ומנגד, הרוח הכללית בארץ ניסתה לצמצם את הלאומיות שלנו, כדי שלא יפריע לערבים. מציגים את עצמנו אוניברסליים, פוליטי קורקט, נישואי תערובת. התקשורת מעלימה פשיעה ערבית לאומנית, ומעצימה כזו יהודית. מייצרים סימטריה, "טרוריסטים משני הצדיים, הפרדנו בין הניצים". כל זה לא עבד. ובאופן פרדוקסלי מביא אותנו לנקודת פתיחה קשה יותר במערכה הבאה. השלב הבא הוא לאתגר את החלק הדמוקרטי במשוואה. אני חושב שהערבים הפסידו את הזכות שלהם לחיות במדינה הדמוקרטית שלנו, ויש להעמיד להם מדרג אזרחי כדלקמן: אזרח שווה זכויות - כשם שיהודים הם אז...
הוסף רשומת תגובה
המשך לקרוא

התכנית הערבית לחיסול מדינת ישראל

  פרי דמיוני, אבל כך זה משתקף מהמציאות. אחרי שהם הפסידו בשלושת המלחמות הראשונות (עצמאות, ששת הימים וכיפור), האויב הערבי הבין שלא ינצח אותנו במלחמה צבאית. גם האיום הגרעיני מפחיד אותם. אז הם החליטו להתאזר בסבלנות, לפלג אותנו מבפנים, וליצור גיס חמישי בתוככי הארץ. ועכשיו בפירוט. לא מצרים, לא סוריה, לא לבנון ולא ירדן ויתרו על השאיפה לחסל את מדינת ישראל. השלום הקר ביננו לבין מצרים וירדן בסך הכל נוח לעת עתה. הם עדיין נוטרים טינה ומחכים ליום נקם ושילם. ולערבים יש סבלנות. גם מי שמכונה פלסטינים שותפים לשאיפה הזו. היא יסוד ההגדרה העצמית שלהם, וחלק מהדת שלהם. וזה כולל כמובן גם את עזה, גם את ערביי יו"ש וגם את ערביי ישראל הקטנה. כולם כולם חלק מהאומה הערבית שרואה בנו פולשים כופרים אימפריאליסטים. האויב הציוני הם מכנים אותנו. ומה קרה בנתיים אצלנו? אנחנו התבשלנו בקדירה של עצמנו בויכוחים האין סופיים של יש"ע זה כאן או שם. השמאל דמיין לעצמו נראטיב שיש אפשרות להיפרד מהערבים ולחיות בדו קיום אילו רק המתנחלים היו יוצאים משם. והימין לא השיב מלחמה מחשבתית מוסרית, והתבצר בדעות דתיות לאומיות או בטחוניות ...
הוסף רשומת תגובה
המשך לקרוא