דמוקרטיה עם ערבים
צריך להודות על האמת, לא הצלחנו להעמיד מדינה יהודית ודמוקרטית.
לוגית אנחנו במלכוד: מדינת לאום + משטר דמוקרטי + מיעוט אויב = לא הולך ביחד.
על מה נוותר?
רוב עם ישראל לא מוכן לוותר ההגדרה הלאומית, מלבד השמאל הפוסט ציוני.
הערבים לא מוכנים להתפשר על השאיפות הלאומיות שלהם.
אז מה עשינו עד כה?
ניסינו לחנך את המיעוט הערבי, שיוותר על הלאום שלו. קראנו לו ערבי ישראל, חלמנו על ישראליזציה, שפכנו כספים, המצאנו חלוקה מלאכותית בין ערבי ישראל לבין פלסטינים וחמאס. אבל כל זה לא עזר.
ומנגד, הרוח הכללית בארץ ניסתה לצמצם את הלאומיות שלנו, כדי שלא יפריע לערבים. מציגים את עצמנו אוניברסליים, פוליטי קורקט, נישואי תערובת. התקשורת מעלימה פשיעה ערבית לאומנית, ומעצימה כזו יהודית. מייצרים סימטריה, "טרוריסטים משני הצדיים, הפרדנו בין הניצים".
כל זה לא עבד. ובאופן פרדוקסלי מביא אותנו לנקודת פתיחה קשה יותר במערכה הבאה.
השלב הבא הוא לאתגר את החלק הדמוקרטי במשוואה.
אני חושב שהערבים הפסידו את הזכות שלהם לחיות במדינה הדמוקרטית שלנו, ויש להעמיד להם מדרג אזרחי כדלקמן:
אזרח שווה זכויות - כשם שיהודים הם אזרחים שווי זכויות בשאר העולם. יהודים בשאר העולם מעולם לא ערערו על עצם המדינה שבה הם חיים. הכי הרבה ביקשו שלא יפלו אותם. כך אני מצפה מהערבים בארץ להפנים שהם חיים במדינת ישראל השייכת בראש ובראשונה לעם ישראל, ולנספחים אליו.
בנוסף, אני חושב שצריכים להקים גוף מקביל לכנסת, ולחלק את האחריות החוקתית לשתי רמות, לאומית-בטחונית ואזרחית. הבחירות ללאומית יהיו פתוחים רק ללאום היהודי.תושב - כמו ערבים תושבי מזרח ירושלים, שיש להם זכות שהייה בארץ, אבל לא זכות בחירה לכנסת. בעיני זה תואם את המושג "גר תושב" שישנו בתורה. ערבי שביצע עבירה כלשהי, יורד מאזרחות לתושבות. כל גילוי של ערעור על מדינת ישראל אוטומטית מורידה דרגה, למשל הנפת דגל פלסטין.
מותלה - לערבי מותלה מותר לשהות בשטח מדינת ישראל, אבל אסור לו לעבוד עם יהודים ולמכור ליהודים. מבחינת הכלכלה הישראלית הוא כמו תייר. הוא כן יכול לעבוד אצל ערבים.
מגורש - מי שמתנגד לעצם מדינת ישראל, אין לו זכות שהייה פה. שיחפש את החברים שלו בארץ אחרת.
זו דמוקרטיה יהודית מתגוננת. זכותנו וחובתנו להגדיר את ישראל כך. כל קידוש של ערכי הדמוקרטיה מעל הכל, סופה להביא את ישראל לסכנה קיומית.
תגובות
הוסף רשומת תגובה