ייבוש הביצה
דיכוי הפשע הערבי צריך להתלוות לאמירה לאומנית
במאמר זה אני רוצה לנתח את המניעים לפשיעה ערבית, ולבחון את האפשרויות לדיכויה. הוא נכתב לאור המבצע המשטרתי שהציב לעצמו מטרה לפגוע בפשיעה הערבית, ולחזק את המשילות ואת תחושת הבטחון שירדה פלאים מאז מצבע שומר החומות (פרעות תשפא).
מה דוחף אדם לעולם הפשע? ומנגד מה מונע מאדם מלבחור בפשע על פני משלח יד חוקי? לא צריך קרימינולוג, גם שכל ישר יכול להציע כמה תשובות. אני חושב שבהקשר של הערבים בארץ יש לזה כמה צדדים ברורים מאליהם, ממש על קצה המזלג.
ראשית, אי אפשר להתעלם מהקיפוח. זו בד"כ אמירה שמזוהה עם הנרטיב השמאלני, אבל אין לזלזל בה. השכלה ירודה מובילה למקצועות ירודים, והאדם ניצב בפני בחירה האם שווה לו בכלל ללכת במסלול הירוק, או שמא עדיף לא לסטות הצידה.
כלומר התסכול התעסוקתי וחוסר השוויון עלולים להביא את האדם למצב נפשי שאין לו מניעה לבחור בפשיעה, כי הוא מרגיש שהחברה פגעה בו.חוסר שותפות במדינה. הזדהות לאומית עם המדינה משפיעה גם על בחירה בין טוב לרע. קחו לדוגמא עבודה בשחור, הרבה אנשים שאני מכיר שמבקשים חשבוניות זה לא בגלל הפחד להתפס, אלא מתוך הבנה שאנחנו חלק מקולקטיב וצריך לשחק את חוקי המשחק שלו.
אדם שאין לו הזדהות עם המדינה שלו, מרשה לעצמו יותר לזלזל בחוקיה. והערבים, מה לעשות, לא מרגישים שייכים במיוחד למדינת היהודים. (והחרדים? המעיין ישיב לעצמו)לערבים יש תרבות כוחנית. אמנם זאת הכללה, אבל היא אמת. הירי בחתונות, לדוגמא, הוא מפגן כח. להבנתי, מפגן כח הוא מרכיב דומיננטי בתרבות הערבית, כלומר ישנה מטרה להראות שאתה חזק יותר מהשני. הפגנת כח כזו מתבטאת בצורה קיצונית בגביית פרוטקשן, וגם בפשיעה קלה יותר. גם שהערבי השיפוצניק שעובד אצלך בבית ולא עושה בדיוק מה שאתה רוצה, אלא דופק אותך כשאתה לא רואה, במחינתו הוא גבר עליך במאבק קטן וסמוי.
התרבות הכוחנית הזו היא זו שמתדלקת מלחמת חמולות, היא מלבינה רצח על כבוד המשפחה וכן הלאה.
(להבדיל, התרבות היהודית לא נקייה מכוחניות ונקמנות, אבל המשקל שלהן נמוך יותר. לעומתן יש אצלנו רצון ליצור הרמוניה והפריה הדדית, win-win)ההיבט הלאומני הוא גורם מכריע. ערבי ישראלי, באחוז מסויים, לא רואה את מדינת ישראל כמדינה שלו, אלא כאויבת שלו. ערבי לאומני, שמגדיר את עצמו בעל זהות פלסטינית, לא רק שאינו חש בעיה בעבירה על החוק, אלא אף רואה אידיאל בפגיעה במדינה, ובאזרחיה היהודים. הפשיעה הערבית היא חלק מהמאבק על ארץ ישראל.
ראו לדוגמא קיצונית את ההישג שהם רשמו לעצמם אחרי פרעות תשפ"א, שראש עיריית לוד דיווח שכ400 משפחות עזבו.
העבודה המשטרתית המבורכת לבדה אינה מספיקה. וגם אם הפרקליטות ובתי המשפט יספקו את הסחורה, ויבינו שיש פה קרייסיס לאומי, ויצאו מגדרן, זה עדיין לא יספיק. האכיפה וההרתעה לא ידכאו בצורה משמעותית את הפשיעה, בגלל הסיבות שמניתי לעיל, שלא ישתנו. להבנתי במסגרת חוקי המשחק שהכתבנו לעצמנו לא נצליח לצאת מהפלונטר הזה.
כלומר כל עוד אנחנו מתחייסים למדינה כאל מדינה ליברלית דמוקרטית, אפילו אפשר לומר מדינת כל אזרחיה נטולה כמעט מאפייני דת ולאום, אנחנו נוותר חסרי הגנה אל מול הפשיעה הערבית.
ומה אני מציע?
אנחנו צריכים מהפך תודעתי שמגדיר את המדינה בתור מדינת הלאום היהודי (ע"ע חוק הלאום). בתור שכזו, אנחנו יכולים לבחור תנאי סף לתושבי ואזרחי המדינה שאינם יהודים, שרק עמידה בהם מאפשרת תושבות ו\או אזרחות במדינה.
על המדינה להכריז שכדי לאפשר מגורים בארצנו, על הנכרים לאמץ תרבות יהודית מינימלית. אין זה אומר להתגייר, אלא לכל הפחות לא לחתור תחת קיומה של המדינה, ולא לבצע עבירות שפלות. שבע מצוות בני נח הם התחלה נהדרת.
ניקח לדוגמא רצח על כבוד המשפחה, שאצלנו הוא הוא רצח לכל דבר, אצלם זה יכול להחשב אפילו מצוה. במקרה כזה יש התנגשות בין חוקי המדינה, שנובעים מתוך התרבות היהודית, לבין התרבות הערבית. לדעתי במקרה כזה לרוצח תישלל האזרחות והוא יגורש מהארץ בתום תקופת מאסרו. לאדם כזה אין זכות מגורים במדינת היהודים.
לעומתו יהודי שרצח ישב בכלא כמתחייב אבל לא יאבד את אזרחותו ולא יגורש מהארץ, רק מתוקף היותו יהודי. גזעני? יותר נכון לקרוא לזה לאומני.
האמירה שלי כאן היא רחוקה מאוד מהשיח הציבורי, והיא קרובה מאוד לתכנית ההכרעה של סמוטריץ. אבל זוהי האמת לדעתי והיא צריכה להאמר.
לעת עתה, הייתי מצפה מבנט לעשות מסיבת עיתונאים, ולהושיב לצידו את מנסור עבאס, שיכריזו שניהם על מגמה לייבש את הפשיעה הערבית, שהערבים צריכים לשתף פעולה עם הציונים, ולחתור לנורמליזציה של הציבור הערבי בארץ. נכתב ב16.11.21
תגובות
הוסף רשומת תגובה